גרוס נ' נחלת הדרים בע"מ

פסק דין

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות על הסף ואין מקום להעניק למבקש רשות ערעור.

המבקש ביקש מראש ההוצאה לפועל לצרף חייבים נוספים לתיק הוצאה לפועל ולהטיל עיקול על כלל נכסיהם בטענה של הרמת מסך בינם לבין המשיבה. מכאן החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל לפיה המבקש נקט בהליך הלא נכון, החלטה שהייתי מגדירה כנכונה.

כבוד ראש ההוצאה לפועל לא חסם את הדרך בפני המבקש אלא קבע בהחלטתו כי "ככל שיבקש ב"כ הזוכה לעקל רכוש ו/או כספים של חברות אחרות מכל טענה אותה העלה, יחדש בקשתו בסעד הנכון ....". כלומר על המבקש היה להגיש בקשה לעיקול נכספים וכספים השייכים למשיבה ונמצאים בידי צד ג' שהינן החברות. בכך קיים הבדל תהומי אל מול צירופם של החברות ומר דוד בניאשוילי כחייבים ישירים, כאשר היעתרות לבקשה מסוג זה משנה את תוכן פסק הדין והופכת אותם לחייבים על פי פסק הדין. במקרה כזה בהם הופכים אותם צדדי לחייבים בתיק פתוחה הדרך בפני המבקש לרדת לנכסים אחרים שלא הוברחו לכאורה מהמשיבה אליהם ויש בה כדי לצקת תוכן נוסף וחדש לפסק הדין שניתן ולתוצאה כזו בודאי שאין להסכים.

לכן במידה והמבקש עומד על בקשתו יגישה בדרך הנכונה קרי הטלת עיקול בידי צד שלישי. זו הדרך בה נקט הזוכה ברע"א 510/00 רשף קבלנים נ. עינבר, פ"ד נד(2) 712 וזו הדך שעל המבקש לנקוט בה.

סוף הדבר הבקשה הנדחית.

ניתן היום, ז' שבט תשע"ב, 31 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.